בןיצחק וצפורה. נולד ביום ד' באייר ת"ש (12.5.1940) ברוסיה.
תקופת היותו תינוק עברה עליו מתוך יסוריםותלאות, ובשנות השואה ניצל בנס כי בבוא הנאציםלא נתגלה מקום מחבואו שהיה אצל משפחה נוצרית.
כאשר הגיע לגיל שש, עלה לארץ כחניך "עליית הנוער", ונכנס לאחד ממוסדותיו. בכוחות עצמו החל לבנות את חייו לעתידואז הגיעה אליו הידיעה כי אשה קשישהמחפשת אותו, זו היתה אמו שניצלה גםהיא בדרך נס מן השואה ולא מצאה שלווהבנפשה עד אשר מצאה את בנה בישראל.
ביולי 1958, כשהוא מלא אהבת הארץ, גוייס צביקה לנח"ל המוצנח. ומשם, אחרישחרורו מצה"ל בפברואר 1961, התגייסלמשטרה ועבר ישר למשמר הגבול. אחריחיי הרפתקאות קשים במשמר הגבול עברלכפר ורבורג, אשר את אחת מבנותהמשפחות הוותיקות שבו לקח לאשה, שםהקים משק פאר בעזרת אבי משפחתה. צביהיה קשור אליו בכל נפשו וכשם שהיהקשור למשקו, כן היה מסור לאשתו ולבתו, וידע אושר. מזמן לזמן היה יוצאלמילואים.
לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגלונלחם במסירות ובאומץ לב. רוחההתנדבות מילאה את לבו והוא התנדבלצנחנים וחבריו לנשק ומפקדיו ראו בולוחם, צנחן וידיד נאמן.
אולם ביום השני לקרבותיה של המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפלבקרב שנערך בעמדת פאג'י בירושליםהבירה.
הניח אשה ובת; אשתו היתה בהריון וילדהבן שלושה שבועות אחרי נפלו. הבן נקראעל שם אביו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאישעל הר הרצל בירושלים.
חבריו לנשק הקימו מצבה לזכרו מולבניני פאג"י, הוא המקום שבו נפל (כיוםרמת אשכול). כפר ורבורג, הוציא חוברתלזכרו במלאות "שלושים" לנפלו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדשעמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.
