בןמרדכי ורבקה. ממתישבי כפר ורבורג. נולד ביום 16 במאי 1931 ברחובות ולמד שם בבית-החינוך.
צעירהיה בשלוש וחצי שנים מאחיו הבכור אפרים. היהמושפע ממנו, דבק במידותיו והלך אחריו בדרכיהחיים והמות. כאחיו נרתם בעול המשק החקלאימגיל רך והיה מושרש בו. מקטנותו נשא בקרבונשמה יתירה של משורר שמצאה לה ביטוי ברשימות, במכתבים ובנסיונות פיוטיים מפליאים בגיל זה. "לבטא! להביע במלים את הסופות המשתוללות בטבעובלב הנסער! לגולל על הנייר את ארצי, הריה ועמקיה הירוקים, שממותיה ונהרותיה עלשירת זרמתם! לבטא כל זאת באגרופי". אהבתולעבודת האדמה ולנוף-המולדת מצאה לה ביטויבאידיליה "אגדת יעקב ורחל", בסיפור "בןהמולדת" ו"כוח הרצון".
צבי הצעיר נתן ביטוי לדורו שהקדיםלהתבגר למעשים גדולים: "אנו יבולך, המכורה, ולך שילומים עד תום. את לנוכקרקע אילן, כקן לצפור וכמים לשתילבשרב. לא נוכל היעקר ממך ולהמירך, אלאאם יקוצצו שרשינו היונקים לשדך, וינותק חוט-טבורנו המושרש בבשרך. אהבנוך, מכורה! ראי: במיטב דמנו הצעירהרוינו עפרך. את גאון בחורינו הבאנוקרבן על מזבח-דרורך. רצי-נאעלומי-קרבננו, אם-מכורה!"
מלחמת-השחרור מצאה את צבי קשוב ודרוך. בחודשים המעטים עד יום מותו לא חדללכתוב ולתאר דמיונות של נוער, ההולךלקראת הגורל כמו לפי איזה צו עליון. הזעזוע האחרון והגדול בא עליו עם נפולאחיו במערכה.
על קברו נשבע צבי שבועת-אמונים: "אחי, נשבע אני לך: לבי נר-נשמתך יהיה וזכרךתוכי אצפון כנכס יקר מכל! בדרך בהמצאת מותך אלך, ולו ביסורים, ולובכאב, ולו אף בידיעה ברורה, כי דרכיהאחרונה היא!... בקדושת הכאב ובקדושתאהבתי אותך נשבעתי לך; בקדושת כל אשרלמענו כדאי לחיות, בקדושת כל אשרלמענו כדי למות!..." את שבועתו קיים.
אחרי מות אחיו יצא מיד עם כל בני הכפרלמחלקת-עזר צבאית, ששמרה על המשלטיםבסביבות כפר-ורבורג, אשר נמצא אז בקויהחזית. קם והתגייס. ירד לנגב להמשיךבמערכה במקום אחיו שנפל.
עםהחמרת המצב הצטרף לשורות הפלמ"ח ונפל באחדהמשלטים, משלט 138, ליד חוליקאת אחרי קרב ארוךונואש, בו החזיקו מעמד 30 נערים מול כוחותגדולים ומזוינים היטב של המצרים.
צביחיפה על המחלקה במרגמה היחידה, לחם בגבורהונפל ב-8.7.1948, בן שבע-עשרה שנה וחודש ימים.
ב-1.7.1949 הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאיבכפר-ורבורג ליד אחיו אפרים, כצוואתו באחדממכתביו.
במשךעשרות הימים שנמצא במחלקה לא גילה לאיש כיאחיו נפל לפני שלושה חדשים. מתקופה זו נשארויצירות אחדות על המפעל והקרבן: השיר "דרור", "שירת הקבר", "הנשר" והשיר בפרוזה "אמא", שהקדיש לאמו ולכל האמהות השכולות אשר בניהןנפלו במערכה. את שירת הקבר הקדיש לאחיו "לאפרים, לחלוצי, ליורם ולכולכם - כולכם, אחיהטובים, ששירת-עלומיכם נאלמה בשחר ימיה". בהאמר "ארצי הדלה - מה רב עשרך אם אלה בניך!".
לזכרשני האחים נקרא השם כפר-האחים למושב עוליםחדשים משארית הפליטה שהוקם ליד כפר-ורבורג. כתבי האחים פורסמו בדפוס בספר "ספר האחים" תש"י.
לפיבקשת הוריו - רבקה ומרדכי גובר, ניטעגן גדול סביב המצבה בגבעת חוליקאת. מספר הברושים סביב לה כמספר הנופליםהחקוקים בה. דקלים רבים ועצי נוינטועים באהבה. על הגן כתבו הוריו: "חשנו את השכינה השרויה במקום זה".
