בתאליעזר ורחל. נולדה ביום ט' בתמוז תרצ"ח - .8.7.1938
כבת 15 היתה פנינה כאשר עקרו הוריה מרמת גן לכפרורבורג, כדי לעסוק בחקלאות. המעבר מן העיר אלהכפר השפיע במקצת על פנינה. תחילה היה קשה להלהסתגל למציאות החדשה, להווי החברתי של בניהמושב, שנראה לה כל כך שונה מזה שהיתה מורגלתלו בעיר.
אך פנינה שחיי הכפר לא היו באותם ימיםמשאת נפשה, התאקלמה עד מהרה, נקלטהבחברת בני הנוער והפכה להיותמושבניקית לכל דבר.
היא לא ראתה את עתידה כחקלאית. השאיפהשקיננה בה יותר ויותר היתה ללמודבבית-ספר לאחיות, לעבוד בבית חוליםולעזור לזולת, "זה יותר חשוב מאשרלקטוף מלפפונים ועגבניות" - נהגה לומרבכל הזדמנות. פנינה למדה בבית הספרהתיכון בבאר-טוביה, והיתה מאושרת.
החיים בכפר העניקו לה אושר רב ופנינהנהנתה מאוד מן הווי הכפרי. כולם הכירואותה והיא שהכירה את כולם היתה מקובלתבחברה.
פנינה השתייכה לתנועת הנוער העובדבכפר והיתה פעילה בה ביחד עם חבריהוחברותיה. בפעולות השבועיות נטלה פנינה יוזמהומרץ, כדי לגבש את הקבוצה, ולעורר אתהחניכים למבצעים שונים. היא עצמהגילתה נטיה בולטת לעבודה ציבורית, עסקה בהדרכה בגדנ"ע, ובערבים היתהיוצאת, עם חברות וחברים, להדריך נוערבמושבי עולים בסביבה. עיסוק זה הסב להסיפוק רב, ופנינה לא החמיצה שום נסיעהלהדרכה במושבי העולים.
כשהגיעה שעתה להתגייס לצה"ל, חזרה וצצה התכניתלהיות אחות בבית חולים ולעזור לזולת. פנינהביקשה משלטונות הצבא כי יעתרו לבקשתה, אך אלהלא הספיקו להשיב לבקשתה. ארבעה ימים לאחר שהתגייסה לצה"ל מצאה את מותהבתאונת דרכים קטלנית שאירעה בכביש באר-שבע. פנינה שקיבלה חופשה קצרה, ביקרה את אביה שהיהרתוק למיטה לאחר ניתוח, בבית החולים קפלן, עודדה אותו ונסעה לראות אתמצעד יום העצמאות - אלא שבדרך ארב לה המוות, והיא צעירה לימים.
