גובראפרים בן מרדכי ורבקה. נולד ביום 28 בנובמבר 1927 ברחובות. הקדים להתבלט בלימודים וגםבשירות ה"הגנה". התחיל ללמוד בבית- ספר בגיל 5ואף "קפץ" כיתה. מגיל רך ביותר כתב יומן, בוהשתקף עולמו הפנימי. בן 12 וחצי גמר אתבית-הספר העממי, בהצטיינו במיוחד בידיעת הארץובמקצועות המעשיים. מאז עבד במשק הוריו בכפר- ביל"ו ובכוחות עצמו הוסיף להשתלם בלימודים. המאורעות שהתרחשו בארץ בשנות ילדותו קירבואותו לענייני ה"הגנה". בן עשר כבר היה מאותתבכפר. עם פרוץ מלחמת-העולם חי אפרים זמן-מהבסערת-נפש: "לו הייתי בגיל צבאי הייתי מתגייסתיכף ומיד". "את ארץ-ישראל נוכל לקנות רק אםנתן לה את דמנו ונילחם על חירותה". אפרים היהמעודד את האב להתגייס, אך לא קיבלוהו בגללגילו ומצב בריאותו. כשהוכרז על גיוס נשים ואמוהיתה במתגייסות, קיבל עליו הנער יחד עם אביואת הדאגה למשק, לאח בן העשר ולאחות בת השלוש - והוא אז בן 14 שנה. בזמן שירותה של האם בצבאהניע את האב לעבור לכפר-ורבורג למשק גדול יותרהנושא את עצמו. דרש מן האם לשוב הביתה, כי הואכבר ראוי למלא שם את מקומה: "עכשיו עליך לשובלמשק ואני אלך לנשק. איני רוצה יותר שאמא שליתגן עלי".
בהשפעת האם נכנס תחילה לנוטרות כלשירות-נסיון. כעבור תשעה חדשים נכנס לצבא, בהיוסד הבריגדההצטרף לשורותיה, לחם בחזית אירופה נגד הנאצים, נפגש עם שארית הפליטה, עבד ביניהם וטיפלבהעפלתם. עם שחרורו חזר מיד לפעולה ב"הגנה". השתתף בעליית אחת-עשרה הנקודות הראשונות לנגב, השתתף ב"הברחת" מעפילים מהאניה "שבתי לוזינסקי" ונתפס על-ידי השלטונות האנגלים במקום מעפילונשלח לקפריסין. עם התחלת המאורעות וראשיתמלחמת-השחרור נתמנה כאחראי לאזור בנגב כמפקדמחלקה. היה מפקד כפר-אוריה בפרוזדור ירושלים, אחר-כך אחראי לליווי שיירות לנגב, מפקד ניצניםומפקד טירת-שלום. בהגנת נקודה זו נגד כנופיותעיראקיות שהתבצרו בכפר קובייבה נשאר יחידילחפות על חבריו, לאחר שפקד עליהם לסגת משוםשאזלה תחמשתם.
נפגע מכדור ונפל ביום 26.3.1948. ב-28.3.1948 נקבר בכפר-ורבורג. בדבריהספד אמרה עליו האם: "לא בזכותנו הואגדל כה שלם וישר-דרך. נפל בחלקנוהאושר לגדל אחד היהודים הצעירים, שלאנולדו כמוהם זה דורות רבים. רק עםשובנו ארצה והשתרשותנו בה יכולה היאלחזור להצמיח אילנות כאלה, כמו אפריםוהדומים לו".
